שאלות נפוצות
חתולי רחוב
מלבד מספר קטן של חתולי בר, כל החתולים בישראל כיום הם החתולים שאומצו על ידי בני אדם לפני אלפי שנים. כל חתולי הרחוב היו בעבר חתולי בית. בשלב מסוים (אולי לפני שנים רבות) חתולי הבית הללו ננטשו על ידי בעליהם, או ברחו מבתיהם ובלית ברירה הפכו לחתולי רחוב. הגורים שהמליטו החתולות ברחוב הפכו גם הם להיות חתולי רחוב וכך על פני מספר דורות. לחלק מהחתולים התמזל המזל והם אומצו על ידי בני אדם, אבל תמיד נוספים חתולי רחוב חדשים.
יש הטוענים שמקור חתולי הרחוב בישראל הוא בחתולים שהובאו על ידי הבריטים להילחם במכת עכברים, אך אין כל ספק שהחתול המוכר לנו היה נפוץ בארץ ישראל מתקופות קדומות ביותר.
קשה מאד להעריך את המספר האמיתי של חתולי הרחוב ברחבי מדינת ישראל. חיפוש במקורות שונים מעלה נתונים של בין מיליון לשני מיליון חתולים, אך אמינות נתונים אלו מוטלת בספק. מספר החתולים באזור חיפה רבתי מוערך בכ- 40,000, אך להערכת אגודת חובבי חתולים בישראל, המספר האמיתי גבוה בהרבה.
מספר החתולים הגבוה בישראל (מהגבוהים בעולם, יחסית לאוכלוסיה ולשטח המדינה) , מוסבר באקלים הנוח השורר אצלנו, ובאי הקפדה על ניקיון עירוני ופחי זבל אמינים. סיבה חשובה נוספת היא חוסר התייחסות ריאלית מצד מוסדות המדינה לבעיית חתולי הרחוב.
ברחבי העולם ישנם הרבה דיווחים על כך שחתולי רחוב (וגם חתולי בית) מחסלים הרבה חיות קטנות המהוות חלק מהמגוון האקולוגי הטבעי של האזור. מפורסמת הפגיעה האנושה של חתולים בחיות באוסטרליה, גלפגוס, הוואי ומקומות אחרים. הסיבה לכך היא שהחתולים הינם מין פולש באזורים אלה. חיות הבר לא הורגלו לנוכחותם ולכן אינן יודעות כיצד להתמודד עם טורף יעיל כמו חתול.
לעומת זאת, בישראל, החתול הידוע כחתול בית, הוא חלק חשוב מכל המערכת האקולוגית במשך אלפי שנים. כל חיות הבר למדו איך להתמודד עם החתול על פני טווח זמן ארוך זה. יחד עם זאת, המספר הגדול של חתולי רחוב אכן גורם לפגיעה מסוימת גם בסביבה האקולוגית. פגיעת החתולים במגוון חיות הבר בישראל היא אחת מן הסיבות לצורך בויסות הריבוי הטבעי של החתולים.
כעיקרון ניתן לחשוב על שתי שיטות: האכזרי: המתת חתולים או ההומאני: עיקור וסירוס החתולים. המתת חתולים בריאים היא פשע נורא. אלה חיות שבני האדם הביאו עליהן את סיבלן ועל כן, בני אדם אמורים לדאוג שלא יסבלו ובודאי שלא להמית אותן. המתת חיה בריאה היא גם עבירה על החוק בישראל שדינה הוא עד ארבע שנות מאסר וקנסות כבדים. היא מותרת רק במקרים מיוחדים של סכנה תברואתית גדולה, כמו בעת התפשטות כלבת.
הפתרון ההומאני והמועדף בכל העולם היא לכידת החתול, הבאתו לווטרינר מוסמך, עיקור הנקבה, וסירוס הזכר. טיפול תומך לאחר הניתוח (אשפוז תקופה מסוימת ותרופות אנטיביוטיות למניעת זיהום הפצע), ולאחר מכן שחרור החתול לסביבתו המקורית. שיטה זו נקראת לכידה, עיקור/סירוס, שחרור (באנגלית TNR – (Trap, Neuter and Release. משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוציא הנחיות ברורות לגבי ביצוע תהליך העיקור/סירוס, והמשרד להגנת הסביבה אף תומך כספית במידה מסוימת בביצוע תהליך זה.
רבים טועים לחשוב שמכיוון שחתולים ידועים כטורפים יעילים ביותר, הם יכולים ל”הסתדר” היטב בעולם מבלי להזדקק לעזרת האדם. מחשבה מוטעית זו נמצאת בבסיס הנטייה של אנשים ל”שחרר” חתולים לרחוב, בהנחה שיוכלו לדאוג לעצמם.
אולם האמת שונה לחלוטין. החתולים המוכרים לנו היו אכן ציידים מוצלחים מאד בעבר הרחוק. אולם לאחר אלפי שנות חיים לצד האדם, הם איבדו את הידע כיצד לצוד למטרות מאכל. הם לא איבדו את אינסטינקט ההרג, ולכן הורגים חיות קטנות רבות, מעכברים ועד חרקים. אך הם בדרך כלל אינם ניזונים מהחיות שהרגו, ולעתים קרובות אף מביאים את החיה המתה לבני אדם כ- “מתנה” או כדי שילמדו אותם איך לאכול את החיה.
מחקרים שנעשו די לאחרונה הישוו בין הגנים של החתול המוכר לנו ובין הגנים של החתול הנובי ממנו התפתח החתול שלנו. נמצא כי אמנם רוב הגנים זהים בין שני המינים, אך קבוצת גנים ששייכת כנראה לאגרסיביות, שונה לגמרי בחתול המוכר לנו מקבוצה זו בחתול הנובי. מכאן נראה כי חתול “הבית” מבוית חלקית, וזאת בניגוד לכלב שעבר תהליך ביות מלא.
בנוסף, נראה שצייד למטרות הישרדות אינו פשוט כמו שהוא נראה. בטבע חתולות מלמדות את גוריהן כיצד לצוד וכיצד לפתוח את הניצוד ולהגיע למזון החבוי בתוכו. חתולות משקיעות זמן רב בלימוד הגורים. אולם החתולים החיים בסביבת האדם, אם כחתולי בית או כחתולי רחוב, איבדו את הידע הזה והאימהות אינן יכולות ללמד את גוריהם מה שהן עצמן אינן יודעות.
חתולים שמצאו את עצמם בסביבה בה אין בני אדם, מפתחים עם השנים מחדש את הידע הנדרש כיצד להתפרנס מטרף. לדוגמא, חתולים החיים באזור הנטוש סביב הכור הגרעיני בצ’רנוביל שרוקן מתושביו האנושיים, למדו כיצד לחיות לגמרי בלי תמיכה אנושית.
שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון כאשר “משחררים” חתול, הוא זמינות הטרף הפוטנציאלי. בסביבה העירונית מספר החתולים הוא כל כך גדול היום שאין מספיק חיות קטנות כדי לפרנס חתול. חתול חייב לטרוף בין 6 ל- 10 עכברים ליום כדי לקבל את כמות המזון הדרושה לו. למזלנו אין בסביבה העירונית מספר כזה של עכברים. יש לזכור כי חתול אינו מסוגל לטרוף חולדה אלא אם מדובר בגורי חולדות. חולדה היא חיה גדולה וחזקה ומגינה על עצמה ועל גוריה באגרסיביות רבה.
התשובה הברורה לשאלה זו היא כן. על פי החוק במדינת ישראל מותר להאכיל חתולי רחוב תוך הקפדה על מספר כללים כפי שיפורט להלן.
האכלת חתולי רחוב היא תופעה נפוצה מאד בכל רחבי העולם המערבי וגם בישראל. התופעה נובעת מהאמפטיה המובנית ברוב בני אדם ליצורים חלשים, ומראה את ההיבטים היפים ביותר של בני האנוש.
ההנחיות להאכלת חתולים של עיריית חיפה הן כדלהלן:
- יש להאכיל את החתולים בשטח שאינו מסכן את החתולים ואינו מהווה מטרד לתושבים.
- יש להאכיל את חתולי הרחוב במזון יבש ואיכותי בתוך כלי קיבול כמו קעריות. אין לפזר את האוכל על המדרכה או האדמה.
- האכלה תהיה, בזמנים ומקומות קבועים, בכמות הנדרשת לכל ארוחה ולא מעבר לכך. יש להקפיד לאסוף את שאריות המזון ואת כלי האוכל בגמר ההאכלה, ולדאוג שהמקום יישאר נקי.
- יש לדאוג למי שתייה.
- חשוב להאכיל בסביבה נקיה מפסולת וליד פחי אשפה סגורים.
- יש לדאוג ככל האפשר לבריאותם של החתולים המואכלים ולגלות ערנות למצבם הרפואי.
- יש להקפיד על האכלת חתולי רחוב הרחק משטחים טבעיים בתחום הרשות שיש בהם חיות.
יש תושבים המתנגדים להימצאות חתולים בסביבת מגוריהם ועל כן מתנגדים להאכלת החתולים. חשוב לכבד את רצונם של תושבים אלה. ניתן להסביר להם שהדרך היחידה לווסת את אוכלוסיית החתולים באזור מגוריהם היא ללכוד אותם לשם עיקור וסירוס. מניעת אוכל לא בהכרח תקטין את אוכלוסייתם אלא רק תגרום להם לסבל מיותר.
כדאי לנסות להסביר למתנגדים להאכלת חתולי-רחוב את חשיבות ויסות אוכלוסייתם בדרכים הומאניות, שכן מכך גם התושבים וגם החתולים יצאו נשכרים.
בהתאם לחוק במדינת ישראל, לפסיקת בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון ולנהלי משטרת ישראל, האכלת חתולי רחוב מותרת ומהווה זכות הקנויה על פי דין. ניתן להאכיל חתולים גם במקום צידי בשטח הרכוש המשותף של בית. האכלת חתולים בחצר בית משותף מהווה שימוש סביר ברכושזה. מומלץ להאכיל את החתולים בהתאם להנחיות העיריה, ובמקרה החיפאי, הנחיות עיריית חיפה.
החוק אף אוסר על סילוק חתולים באמצעות העברתם למקום אחר על ידי אנשים או חברות פרטיות כמו מדבירים. העברת חתול ממקומו היא עבירה פלילית של התעללות בחיה לפי חוק צער בעלי חיים. טיפול בחתולי רחוב מותר רק לווטרינר עירוני או מי שמוסמך על ידו. לכן במקרה של בעיית חתולי רחוב יש לפנות לווטרינר העירוני. כל פעולה עצמאית או על ידי מדביר אינה חוקית.
מתנדבי אגודת חובבי החתולים בישראל נושאים רישיון מטעם הווטרינר העירוני ללכוד חתולים למטרות עיקור או סירוס והחזרת החתול לסביבתו הקודמת.
כדי להבחין מרחוק אם חתול כבר מסורס או חתולה כבר מעוקרת, קיימת מקובלה שלאחר סרוס או עיקור הווטרינר קוצץ את קצה אוזנו השמאלית של החתול. הדבר נעשה תחת הרדמה ואינו מסב לחתול כאב או אי נוחות.
בעלי חתולים מסורסים או מעוקרים שאוזנם אינה מסומנת המאפשרים לחתוליהם לשהות מחוץ לבית, מסתכנים בכך שחתוליהם ייתפסו על ידי לוכדי עירייה או מי מטעם העירייה ויילקחו לטיפול נוסף. אצל חתול זכר, לא יקרה שום רע מלבד טראומה קלה לחתול. אולם אצל חתולה נקבה יש מצבים שהווטרינר לא יראה שבטן החתולה כבר נפתחה והיא עוקרה. הווטרינר יפתח את בטן החתולה כדי לחפש את אברי הרביה. דבר מסוכן מאד לחתולה.
על כן מומלץ בחום לכל בעלי חתולים מסורסים/מעוקרים העלולים או עשויים להימצא בחוץ לדאוג לסימון אוזן החתול.
מעתה אם אתם רואים חתול שאוזנו השמאלית קצוצה – אין מה לדאוג – הוא או היא כבר טופלו.
עיקור וסירוס חתולי רחוב
עיריית חיפה מבצעת עיקורים וסירוסים מזה שנים רבות אך במידה שאינה ריאלית לכמות חתולי הרחוב בשטחה.. נכון ליולי 2022 העיריה מממנת טיפול כזה ל- 4000 חתולים בשנה – מספר נמוך בהרבה מהדרוש כדי לווסת את אוכלוסיית חתולי הרחוב בעיר.
אגודת חובבי החתולים בישראל מבצעת למעלה מ- 1000 עיקורים וסירוסים כל שנה של חתולי חיפה רבתי במימונה שלה. חלק קטן מהעלות ממומן על ידי המשרד להגנת הסביבה והשאר מתרומות הציבור. כלומר האגודה הקטנה שלנו מגדילה את מספר העיקורים/סירוסים בחיפה ב- 25% יחסית לעיריית חיפה – העיר השלישית בגודלה בישראל.
לשם ביצוע העיקור או הסירוס האגודה מתקשרת עם ווטרינרים מוסמכים באזור העיר לביצוע הפעולה. מתנדבי האגודה (שאינם מקבלים כל שכר או השתתפות בהוצאותיהם) לוכדים את החתולים באזורי המחיה שלהם, ומביאים אותם לווטרינרים. המתנדבים עוקבים אחר התהליך הרפואי, ודואגים שהחתולים יקבלו את כל הנחוץ להם לאחר הטיפול. לאחר מנוחה מתאימה, מתנדבי האגודה משחררים את החתולים לאזור המחיה המקורי שלהם.
היתרון הגדול ביותר של עיקור וסירוס אוכלוסיית חתולי הרחוב הוא הקטנת הריבוי הטבעי העצום של החתולים. אוכלוסיית חתולי הרחוב בישראל מונה כבר כיום כמיליון חתולים. ללא עיקור וסירוס, אוכלוסיית חתולי הרחוב תעבור את האוכלוסיה האנושית בעוד מספר שנים לא גדול.
אולם יש יתרון גדול אחר של פעולת העיקור או הסירוס: איכות ותוחלת החיים של החתולים. חתול זכר פעיל מבחינה מינית מנהל עימותים אלימים עם זכרים אחרים בסביבה על הזכות למגע עם החתולות. קרבות בין חתולים זכרים ידועים כקרבות האלימים ביותר בטבע בין זכרים על הזכות לנקבות. קרבות כאלה נגמרים לפחות בפציעה, לעתים קשה, ואף במוות של אחד החתולים. משום כך תוחלת החיים של חתול פעיל מינית היא לא יותר משלוש שנים. חתול זכר מסורס אינו נלחם עם חתולים אחרים. הוא רגוע ושקט, לא רץ לכביש במרדף אחרי חתולה יפה, ולכן תוחלת החיים של חתול מסורס היא למעלה מפי שניים מתוחלת החיים של חתול זכר שאינו מסורס.
יתרון העיקור בנקבות גדול אף יותר. באקלים הישראלי חתולה יכולה להמליט עד 3 פעמים בשנה. כל המלטה היא עומס קשה מאד על החתולה. ההמלטה עצמה לעתים מסתבכת וגורמת למות החתולה. חתולות הן אימהות מסורות ביותר. הטיפול בשלושה עד חמישה גורים הוא קשה מאד. משום כך תוחלת החיים של חתולות פוריות היא קצרה– פחות משלוש שנים. תוחלת החיים של חתולות מעוקרות היא למעלה מפי שתיים מתוחלת החיים של חתולה פורייה, בדומה לחתול זכר מסורס.
מחקרים אף מראים שחתולים מעוקרים או מסורסים בריאים הרבה יותר מאשר חתולים פעילים מינית. יש פחות מגע בין החתולים ולכן יש פחות הידבקות, למשל במחלות נשימתיות או וירוס ה- FIV. חתולים מעוקרים/מסורסים רגועים ושקטים וזה תורם לבריאותם כמו שחיים שקטים אצל בני אדם תורמים לבריאות. חתולים אלה מטופחים יותר ומתקשרים היטב עם בני אדם. ההסתברות שחתול מסורס או חתולה מעוקרת יאומצו על ידי חובב חתולים ויהפוך לחתולי בית גדולה בהרבה מההסתברות זו לגבי חתולים פעילים מבחינה מינית.
יתרון חשוב לתושבי העיר הוא השקט. עימותים בין חתולים זכרים נעשים בקולי קולות כשכל חתול מנסה להפחיד את יריבו ביללות מסמרות שיער. חתולים מסורסים הם שקטים ונותנים לתושבים לישון בשקט.
חתולים הן חיות מהירות וחכמות ומאד קשה ללכוד אותן. לחתולים יש גם כלי נשק אכזריים ויעילים: שיניים חדות וטפרים (ציפורניים) חדות, והם מהירים מאד להשתמש בהם. על כן לכידת חתול לשם העברתו לווטרינר היא מטלה קשה המחייבת כלים מתאימים ומיומנות.
לכידת חתול מתבצעת בעזרת מלכודת מיוחדת. הלוכדת מכניסה לתוך המלכודת מעט אוכל עם ריח חריף שאהוב עליו, בדרך כלל טונה, כדי למשוך את החתול להיכנס לתוכה. כאשר הוא נכנס מספיק עמוק הוא דורך על מתקן הסוגר את דלת המלכודת והחתול בפנים. אולם חתולים הם חיות חכמות מאד וזהירות. כדי לשכנע אותם להיכנס למלכודת יש לזכות באמונם. כאן נכנסת מיומנותה של הלוכדת. על יד מתן מעט מזון מחוץ למלכודת, קולות והתנהגות גוף מרגיעים וסבלנות אין קץ, הלוכדת מורידה את רמת החרדה אצל החתול עד שהוא נכנס למלכודת.
באופן טבעי החתול הלכוד נכנס למצב של לחץ עצום, מתחיל לנסות לברוח מהמלכודת ואף משמיע קולות מצוקה המוכרים לכל חובב חתולים. כדי להרגיע את החתול מכסים את המלכודת ביריעת בד. לרוב החתול נרגע בלית ברירה ומשתתק. לאחר מכן מעבירים בזהירות את החתול מהמלכודת למנשא (כלוב נשיאה) על ידי קרוב פתחי שני המתקנים אחד לשני ומתן אוכל במנשא. החתול במנשא מוכן להעברה לווטרינר לשם ביצוע הפעולה הנדרשת.
משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוציא הנחיות ברורות ללכידת חתולים באופן הומאני. מתנדבי אגודת חובבי החתולים בישראל פועלים בדיוק לפי הנחיות המשרד בעת לכידה.
מחלות נפוצות אצל חתולי רחוב
חתלתלת היא מחלה נגיפית קשה עד קטלנית הפוגעת בחתולים, ובעיקר בגורים וחתולים צעירים שהמערכת החיסונית שלהם עוד לא התפתחה. נגיף החתלתלת מועבר באמצעות הפרשות ונוזלי גוף נגועים. עיקר הנזק נגרם בדופן המעי וגורם לנזק בתהליכי הספיגה והעיכול. במקביל חלה פגיעה במערכת החיסון. ניתן לזהות הידבקות בחתלתלת אם החתול סובל משלשול מימי ודמי, התייבשות, תת תזונה ואנמיה, ירידה במספר התאים הלבנים, הטסיות ותאי הדם האדומים, דיכאון וחולשה, אובדן תיאבון, חום והקאות. חתולי בית מקבלים חיסון נגד חתלתלת באופן קבוע פעם בשנה. חתולי רחוב, לעומת זאת, חשופים מאד למחלה זו. בכל טיפול בחתול רחוב
מומלץ לתת חיסון לחתלתלת. עוד על חתלתלת במאמר מקיף של המרכז הרפואי לחיות ברמת גן
נגיף החתלתלת עמיד מאד ושורד זמן רב בתנאים קשים. כל המטפלים בחולי רחוב ויש להם חתולי בית חייבים לוודא שחתולי הבית שלהם מחוסנים כנדרש נגד חתלתלת.
קליצ’י והרפס הן מחלות ויראליות הפוגעות בחלל הפה, בחלל האף והמעברים בו, הסינוסים ודרכי הנשימה העליונות. מחלות חתולים אלו מועברות באמצעות מגע ישיר של החתול בהפרשות העיניים או האף של חתול נגוע. הן בדרך כלל אינן קטלניות והטיפול בהן הוא בעיקר טיפול תומך – ניקוי ההפרשות מהעיניים והאף, הקפדה על אכילה ושתייה, שמירה על מנוחה וסביבה חמימה, טיפול בזיהומים המשניים בעזרת אנטיביוטיקה, טיפול בכיבי הפה והעיניים. רוב החתולים שחלו יהפכו לנשאים לכל ימי חייהם, והמחלה עלולה לתקוף אותם שוב. קיימים סוגים שונים של וירוסים אלה, חלקם אלימים יותר וחלקם אלימים פחות, כך שמאפייני המחלה משתנים ממקרה למקרה.
חתולי רחוב רבים נושאים את מחלת הקליצ’י משום שהם חיים בצפיפות גדולה ואוכלים יחד מאוכל הניתן להם על ידי מאכילים מסורים. יש המעריכים כי כ-90% מכל חתולי הרחוב חולים במחלה הזו. קליצ’י גורמת לנזקים קשים לשיני החתול. אם החתול מטופל בזמן, ניתן לפתור את הבעיה על ידי עקירת השיניים החולות, אך ללא טיפול המחלה גורמת למוות ביסורים קשים.
גם קליצ’י והרפס הן כאמור מחלות ויראליות ועל כן יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים במקרה של מחלות כאלה.
מחלות אלה נפוצות מאד בייחוד אצל חתולי רחוב. הן נובעות ממגוון בקטריות או וירוסים (ראו קליצ’י, FIV למטה), הגורמים לריקבון שיניים, דלקות חניכיים ופצעים על הלשון ובחלל הפה, הסימנים הם ריח רע מהפה, התעסקות בפה עם הרגליים הקדמיות, הזלת ריר מוגברת, ובעיקר קשיים ניכרים באכילה. לעתים ניתן לראות כי לחייו של החתול נפוחות בשל המוגלה הרבה המצטברת בלסת, או בשיניים. הפרעות שכיחות אלה מחייבות טיפול תרופתי, בעיקר אנטיביוטיקה, ו/או עקירת שיניים.מחלות פה שונות נפוצות מאד אצל חתולים בכלל, ובקרב חתולי רחוב במיוחד בשל היותם חשופים לתנאי רחוב מזוהמים.
קיימים שני סוגים של אי ספיקת כליות – כרונית ואקוטית. הכרונית הוא הסוג הנפוץ ביותר בחתולי בית מבוגרים, אך נפוץ גם אצל חתולי רחוב שזוכים להגיע לגיל מבוגר. מגוון הסימפטומים של המחלה רחב וכולל שתיה מרובה, השתנה לעתים קרובות, תיאבון ירוד, ירידה במשקל, פרווה מדובללת ולא נקיה, וחולשה. אי ספיקת כליות כרונית היא מחלה המתקדמת לאט מבלי להשפיע על התנהגות החתול. סימפטומים נראים לעין רק כשהמחלה בשלב מתקדם – כשרק פחות משליש מספיקת הכליות הנורמלית נשארת. רק ווטרינר מומחה יכול לזהות את המחלה על ידי בדיקת דם ובדיקת שתן.
אי ספיקת כליות אקוטית מתאפיינת בפגיעה פתאומית בכליות, והיא בדרך כלל תוצאה של טראומה, הרעלה, זיהום או חסימה של דרכי השתן על ידי אבנים בכליות. הסימפטומים לרוב מופיעים בפתאומיות ונוטים להיות חמורים. אם לא ניתן טיפול מיידי ואגרסיבי המצב עלול להתדרדר במהירות ולהגיע אף למוות. פעמים רבות הכשל האקוטי, גם אם מטופל כראוי, הופך לכשל כרוני.
אי ספיקת כליות היא בעיה מאד נפוצה בחתולים. יש המעריכים שהיא פוגעת בכ- 30% מכל החתולים. בחתולי רחוב מחלה זו היא בעייתית במיוחד מכיוון שהיא מחייבת טיפול מתמיד ואוכל מיוחד לכל חיי החתול. על כן, חשוב מאד למצוא לחתול החולה במחלה זאת מאמצים,כי ברחוב הוא לא ישרוד זמן רב.
חסימת דרכי השתן היא דלקת, גירוי ו/או היצרות של דרכי השתן התחתונות. לעתים הסיבה היא אבנים בדרכי השתן. החתול מתקשה לתת שתן, ומצב זה יכול לסכן את חייו. חסימת דרכי שתן שכיחה במידה שווה אצל חתולים ואצל חתולות, אולם רק אצל חתולים זכרים יכולה להיווצר חסימה מלאה של צינור השתן. תסמינים המלמדים על כך שהחתול סובל מחסימת דרכי השתן הם, החתול מתאמץ כדי להשתין, יש לו דם בשתן, הוא מבקר לעיתים קרובות בארגז הצרכים ונותן רק מעט שתן, או עושה את צרכיו מחוץ לארגז הצרכים. לרוב נראה כאילו לחתול יש עצירות. הטיפול חייב להיות מיידי לפני שתיווצר פגיעה כלייתית.
קרדיות האוזניים הן טפיל מיקרוסקופי, קרוב רחוק של קרדית האבק הידועה. הטפיל נישא עם הרוח או עובר בין חתולים נגועים, מתיישב באוזני החתול וגורם לגירוי רקמת האוזן. בתגובה מתפתחת דלקת באוזן המלווה לרוב גם בגירוי ואדמומיות, והאוזן מפרישה הפרשה שעוותית שחורה. חתול בו מתפתחות קרדיות סובל מגירוי מתמשך באוזניים ובתגובה מגרד את אוזניו תכופות באמצעות הרגליים. כתוצאה מכך נגרמים פצעים ליד האוזניים שעם הזמן מתמלאים מוגלה.
בחתולי רחוב קרדיות האוזניים מאד נפוצות ורבים מהם סובלים מפצעים ודלקות אוזניים קשות. דלקות האוזניים עלולות אף להביא לחירשות וחתול חרש לא ישרוד זמן רב בסביבה העירונית. אם החתול נלכד ומובא למרפאה ווטרינרית, ניתן די בקלות לטפל בבעיית הקרדיות, אולם היא עלולה לחזור.
קרדיות האוזניים התמחו באוזני חתולים או כלבים (לעתים נדירות) ואינן עוברות לבני אדם.
התמונה למעלה באדיבות ד”ר אורון פרגר https://www.veterinary.co.il/
תולעים הן טפילים הנכנסים למעי הדק של חתולים. ברגע שהתולעים מתמקמות במעיים, הן מתחילות להתרבות באמצעות התחברות למעי והתפרקות למקטעים. בכל אחד מהמקטעים יש ביצים שהופכות לטפילים נוספים שמופרשים דרך הצואה של חתולים.
תולעים אלו מציקות במיוחד לחתולי רחוב שכן הן “משתתפות” עם החתול באוכל המועט שהוא מצליח להשיג. לעתים כמות התולעים במעי החתול היא כל כך גדולה שהחתול עלול למות מרעב אף אם הוא מקבל אוכל בכמות מספקת. הבעיה קשה במיוחד בגורי חתולים הזקוקים למזון רב כדי לגדול ולהתפתח.
טיפול תקופתי רציף בבעיית תולעים אינו קשה למאכילי חתולי רחוב. ניתן להשיג אצל ווטרינרים כדורים נגד תולעים. בשל טעמם המר יש לעטוף את הכדורים באוכל טעים ולתת לחתול כשהוא רעב מאד. לפרטים נוספים שי להתייעץ עם ווטרינר.
תולעי חתולים (וכלבים) יכולות גם לעבור לבני אדם. לכן, חשוב מאד לרחוץ ידיים לאחר מגע עם חתול רחוב או חתול שידוע כי הוא נושא תולעים אלה.
מחלה אוטו אימונית שנגרמת ע”י ווירוס (אינה מדבקת לבני אדם). מחלה זו עוברת בין החתולים בעיקר דרך פצעים פתוחים כמו נשיכות של חתולים ולכן נפוצה בקרב חתולי רחוב שאינם מסורסים, שכן חתולים אלה נלחמים ונושכים ופוצעים אחד את השני. ווירוס ב- FIV פוגע במערכת החיסונית של החתול אך מתקדם לאט מאד. לכן חתולים יכולים להיראות בריאים במשך שנים. אולם לבסוף מופיעים סימני המחלה הכוללים דלקת כרונית בדרכי הנשימה העליונות פגיעה בחניכיים ובשיניים, ושלשול כרוני. בשל הפגיעה במערכת החיסונית, החתול מת לבסוף מזיהומים משניים.
הטיפול הוא סימפטומטי ותומך בלבד. חתולים המאובחנים כנשאי FIV חייבים להיות מופרדים מחתולים אחרים כדי למנוע הידבקות. משום כך בחתולי רחוב, שלא נמצאים להם מאמצים, אין ברירה אלא לבצע המתת חסד כדי למנוע התפשטות נרחבת של הווירוס.
גורי חתולים עם דלקות עיניים הם מראה מוכר ונפוץ מאוד. חתולים שרק הומלטו סובלים מאוד מדלקות עיניים, זאת בשל מערכת חיסונית שעדיין לא התחזקה מספיק. גם חתולים מבוגרים סובלים מדלקות עיניים, בדיוק בגלל אותה סיבה – מערכת חיסונית שפשוט התעייפה ונחלשה. חשוב מאוד לטפל בדלקות עיניים אצל חתולים, לאבחן את הדלקת, את הסיבה שבגללה נגרמה, ולהעניק לחתול טיפול מתאים. בשל רגישות העין, חשוב מאד לא לטפל בעין ללא התייעצות עם ווטרינר. טיפול לא מתאים עלול לגרום לעיוורון החתול, המהווה גזר דין מוות לחתול רחוב. דחיית הטיפול עלולה לבסוף להביא לעיוורון.
מקובל לחשוב שכלבת פוגעת בכלבים, תנים, שועלים וכדומה. אך מסתבר שחתולים עלולים גם כן לחלות בכלבת, אם כי בישראל המחלה מאד נדירה. כעקרון כל חתול בית אמור לקבל חיסון נגד כלבת אם הוא יוצא אל מחוץ לבית. חיסון כזה בחתולי רחוב הוא בלתי אפשרי, אלא אם החתול נלכד למטרות עיקור או סירוס.
כלבת היא מחלה מאד מסוכנת, ובישראל זוכה לתשומת לב רבה מצד כל הגורמים המעורבים בבריאות חיות ובני אדם. חיה או אדם הנדבק בכלבת ואינו מואבחן בזמן עתיד למות בוודאות מלאה.
הכלבת עוברת רק בנשיכה של בעל חיים נגוע. לפיכך אם חתול ננשך על ידי חיית בר, חובה לקחתו לבדיקה אצל ווטרינר. מכיוון שאין בדיקה שיכולה לאמת את הימצאות נגיף הכלבת בעוד החתול בחיים. יתכן מאד שהחתול יילקח להסגר, בעיקר אם בעת הנשיכה בארץ חיית בר נגועה בכלבת.
סימני הכלבת כוללים שינוי בהתנהגות החתול – התנהגות תוקפנית פתאומית, חוסר תיאבון ועצבנות. סימנים של הכלבת בשלב המתקדם יותר הם עוויתות, קצף בפה ושיתוק. חשוב להבין שכאשר מתגלים סימני הכלבת, כבר לא ניתן להציל את החתול והוא צפוי למוות בטוח. יש להיזהר ממגע איתו והביאו לווטרינר לשם המתת חסד.
שנים רבות לא התגלתה באיזור חיפה רבתי חיה נגועה בכלבת ונקווה שהמצב לא ישתנה בעתיד.
מחלת הסוכרת פוגעת בחתולים שאינם מסוגלים לווסת את רמת הסוכר בדם. חתולים הסובלים מהשמנת יתר הם בסיכון רב לחלות במחלה. בין התסמינים של סוכרת חתולים – צמא רב והטלת הרבה שתן, אובדן משקל או השמנת יתר. חתולים זקנים נמצאים בסיכון גדול יותר לפתח סוכרת חתולים בהשוואה לצעירים. הטיפול בסוכרת חתולים כולל שינוי תזונתי למזון מיוחד עתיר סיבים ושימוש באינסולין לפי הצורך. חתולים שנפגעו מסוכרת חתולים חייבים להישאר בתוך הבית כדי להימנע מאכילת מזון שיגרום לעליית רמת הסוכר בדם. מכיוון שלעתים נדירות חתולי רחוב מקבלים מספיק אוכל כדי להשמין, או חיים זמן רב, סוכרת חתולים אינה נפוצה בקהילת חתולים זו.
אקמול (או בשם הגנרי שלו פאראצטאמול) היא תרופה נפוצה לבני אדם אך מסוכנת מאד לחתולים (ובמידה רבה גם לכלבים).
בגוף החתול חסרים האנזימים המפרקים את התרופה ולכן התרופה היא למעשה רעל לחתול. ברוב המקרים התרופה תגרום למות החתול אם לא יטופל בזמן.
לכן אין לתת לחתול את התרופה הזו. למעשה מאד לא מומלץ לתת לחתול תרופה מיועדת לבני אדם ובכלל אין לתת תרופה לחתול ללא התייעצות עם ווטרינר.
החושים של החתול
שפם החתול עשוי זיפים חצי קשים. זיפים כאלה נמצאים גם מעל העיניים כמין גבות. הזיפים משמשים כמחושים הרגישים לכל מגע קל. ראיית החתול לטווחים קצרים אינה טובה ולכן הוא נעזר בזיפי השפם כאשר הוא צריך לעבור דרך פתח כלשהו. הזיפים מודיעים לחתול אם ניתן לעבור בפתח או לא. משום כך אורך הזיפים תואם לרוחב החתול: אם הזיפים עוברים במכשול – גם החתול יעבור במכשול.
בנוסף משמשים זיפי השפם לזהות בדיוק רב את מיקום הטרף בשניות האחרונות לפני נעיצת השיניים. צילומים מהירים מאד שביצע ה- BBC מראים שזיפי השפם פונים קדימה ממש לפני נעיצת השיניים כדי לחוש במדויק את מיקום הטרף.
זיפי הגבות שמעל לעיניים נועדו להגן על עיני החתול. מגע קל בזיפים הללו יגרום לחתול לסגור את עיניו.
מקובל לומר שחתול רואה היטב, אך זה אינו בהכרח נכון. עיני החתול בנויות כדי לאפשר לו לצוד בליל ירח, או לפני הזריחה ואחרי השקיעה. אלה הזמנים המועדפים על חתולים לציד. ראיית החתול ביום אינה טובה במיוחד. החתול רואה רק בשני צבעים: ירוק וכחול, ואינו רואה אדום (כמו כלבים ורוב החיות האחרות). אולם עיני החתול מותאמות במיוחד לזהות תנועה, ואפילו אם היא בזווית העין. רגישות עיני החתול לתנועה כל כך חזקה שהוא כמעט אינו יכול להתעלם מתנועה. גוף שאינו זז אינו מעניין את החתול.
בנוסף ראיית החתול בטווחים קצרים מכ- 5 ס”מ אינה טובה. בטווחים אלה הוא משתמש יותר בזיפי השפם ובחוש הריח כדי להתמצא.
חוש השמיעה הוא אולי החוש המפותח ביותר אצל חתולים. כל אחד מאוזניהם מסוגלת להסתובב בטווח של כמעט 180 מעלות באופן בלתי תלוי באוזן השנייה. הדבר מאפשר לחתול למקם את טרפו במדויק בלילה חשוך לחלוטין ממרחק של מטרים מבלי להשתמש כלל בעיניו.החתול שומע עד תדר של למעלה מ- 60,000 הרץ – פי שלוש יותר גבוה מתינוק אנושי. טווח השמיעה הזה מאפשר לו לזהות רחשי עכברים וציוציהם העדינים וכך למקם אותם בדיוק.
עד היום לא הצלחנו לגלות אם חתולים אוהבים לשמוע מוזיקה, ואם כן – איזה סוג.